| Chapter 1 |
1
| דבר־יהוה אשר היה
אל־יואל בן־פתואל׃
|
|
2
| שמעו־זאת הזקנים
והאזינו כל יושבי
הארץ ההיתה זאת
בימיכם ואם בימי
אבתיכם׃
|
|
3
| עליה לבניכם ספרו
ובניכם לבניהם
ובניהם לדור אחר׃
|
|
4
| יתר הגזם אכל
הארבה ויתר הארבה
אכל הילק ויתר
הילק אכל החסיל׃
|
|
5
| הקיצו שכורים ובכו
והיללו כל־שתי יין
על־עסיס כי נכרת
מפיכם׃
|
|
6
| כי־גוי עלה
על־ארצי עצום ואין
מספר שניו שני
אריה ומתלעות לביא
לו׃
|
|
7
| שם גפני לשמה
ותאנתי לקצפה חשף
חשפה והשליך
הלבינו שריגיה׃
|
|
8
| אלי כבתולה
חגרת־שק על־בעל
נעוריה׃
|
|
9
| הכרת מנחה ונסך
מבית יהוה אבלו
הכהנים משרתי
יהוה׃
|
|
10
| שדד שדה אבלה אדמה
כי שדד דגן הוביש
תירוש אמלל יצהר׃
|
|
11
| הבישו אכרים
הילילו כרמים
על־חטה ועל־שערה
כי אבד קציר שדה׃
|
|
12
| הגפן הובישה
והתאנה אמללה רמון
גם־תמר ותפוח
כל־עצי השדה יבשו
כי־הביש ששון
מן־בני אדם׃
|
|
13
| חגרו וספדו הכהנים
הילילו משרתי מזבח
באו לינו בשקים
משרתי אלהי כי
נמנע מבית אלהיכם
מנחה ונסך׃
|
|
14
| קדשו־צום קראו
עצרה אספו זקנים
כל ישבי הארץ בית
יהוה אלהיכם וזעקו
אל־יהוה׃
|
|
15
| אהה ליום כי קרוב
יום יהוה וכשד
משדי יבוא׃
|
|
16
| הלוא נגד עינינו
אכל נכרת מבית
אלהינו שמחה וגיל׃
|
|
17
| עבשו פרדות תחת
מגרפתיהם נשמו
אצרות נהרסו
ממגרות כי הביש
דגן׃
|
|
18
| מה־נאנחה בהמה
נבכו עדרי בקר כי
אין מרעה להם
גם־עדרי הצאן
נאשמו׃
|
|
19
| אליך יהוה אקרא כי
אש אכלה נאות מדבר
ולהבה להטה כל־עצי
השדה׃
|
|
20
| גם־בהמות שדה
תערוג אליך כי
יבשו אפיקי מים
ואש אכלה נאות
המדבר׃
|
|